בלוק איטונג (באנגלית: Autoclaved AeratedConcrete - בטון תאי מאושפר באוטוקלב) הוא סוג של לבנה המצטיינת במסה עצמית נמוכה ובכושר בידוד תרמי ואקוסטי גבוה. השם "איטונג" הוא סימן מסחר של חברה בשם זה ומקורו במותג שבדי, אך בישראל הפך בפי רבים לשם גנרי לסוג לבנה זה.
בטון תאי מאושפר באוטוקלב מיוצר על ידי ערבוב של חול, סיד וחומר התפחה (בדרך-כלל אבקת אלומיניום או מגנזיום) ולפעמים גם צמנט אשר מעורבבים עם מים ונוצקים לתבנית גדולה. לאחר מספר דקות נוצרת ריאקציה המתפיחה את החומר לנפח כפול. לאחר כשעה וחצי נחתך החומר למידת הבלוק הרצויה באמצעות חוט או מסור פלדה. לאחר חיתוכם עוברים הבלוקים אשפרה באוטוקלאב בטמפרטורה של 180 מעלות צלזיוס ובלחץ של 10 אטמוספירות למשך 10 שעות. בתהליך האשפרה, מתקשר הסיד החופשי עם גרגרי החול תוך יצירת "הידרוסיליקטים" יציבים. בשנות ה-30 בגרמניה פותחו לבנים דומות לאיטונג שתהליך ייצורן אינו דורש אשפרה באוטוקלב.
בלוקי האיטונג פותחו לראשונה בשבדיה בשנת 1924 ומיוצרים בישראל מאז שנת 1952. כיום בישראל שני יצרנים של בלוק איטונג, איטונג ישראל ו"אשקלית" אשר מייצרים אותם על פי תקן ישראלי מספר 268.
נוכח מחירו היקר בהשוואה לבלוק הרגיל (בלוק שחור) השימוש בבלוק זה היה עד לשנות השמונים בעיקר ביציקות תקרה, במטרה להפחית את משקלה העצמי. החל משנות התשעים נפוץ השימוש בבלוק איטונג גם בקירות חוץ לשם בידוד טרמי משום שיש בו כיסי אוויר המבודדים תרמית. הבלוק בתצורתו הסופית נקבובי (מכיל כ-50% אוויר), בעל פאות ודפנות ישרים, קל משקל ופריך.
בעת חיתוך או ליטוש של בלוק איטונג משתחררים חלקיקי סיליקה גבישית - חומר מסוכן העלול לגרום למחלת הריאות צורנת (סיליקוזיס). בישראל, החשיפה המרבית המותרת לאבק בר-נשימה (חלקיקים שגודלם פחות מ-7 מיקרון) של סיליקה גבישית היא 0.1 מיליגרם למטר מעוקב אוויר, או 0.3 מיליגרם למטר מעוקב, באבק כללי מרחף.[1]
